<h1>חדושי הר"ן — מגילה</h1>
<h2>דף יח:</h2>
כתב הרב ר' אפרים ז"ל תוספת על הלכות אלפסי ז"ל הא דתנן התם [תענית ט"ו ע"ב] כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד וכו' כדמפרש בתוספת הלכות וזו הנוסחא, תנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור, דלא להתענאה לפניו ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר. והאידנא בטלה מגילת תענית לבד מחנוכה ופורים ותרוייהו דלא למספד כתיב בהו במגילת תענית הילכך לפניהם ולאחריהם אסור בהספד כר' יוסי, ואע"ג דאמר ר' חייא בר אבא הלכה כר' יוסי בדלא להתענאה מכלל דבלא למספד כת"ק סבירא ליה דאמר לפניו אסור לאחריו מותר, אפ"ה כר' יוסי עבדינן דהא רב אשי אמר הכי כל שלאחריו אסור בהספד בתענית מותר והא כר' יוסי אתיא דאי ת"ק לית ליה אחריו אסור כלל, הילכך חנוכה בין לפניה ובין לאחריה אסור בהספד לחודיה ולגבי פורים בני ארביסר אסורין בחמיסר בהספד ובתענית ובתליסר אסור בהספד לחודיה, ובני חמיסר אסורין בתרויהו בהספד ובתענית ע"כ דברי הרב ר' אפרים. ומה שכתב בכלל דבריו במימרא דרב אשי כל שאחריו בהספד אסור בתענית מותר, אין הגירסא נכונה כך אלא בתענית אסור בהספד מותר, לפי שהתענית יותר חמורה מן ההספד כדתנן [שם י"ז ע"ב] אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון אלמא תענית חמורה. ומה שהביא ראיה מדברי רב אשי לדחוייה לדר' יוחנן ליתא דרב אשי לא הלכה קאמר אלא פרושי הוא דמפרש למתניתין דמגילת תענית דאתיא כר' יוסי דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור, ולתירוצה למתניתין הוא דאתא. ואף התם נמי אסיקנא בתירוצא אחרינא השתא דאתית להכי עשרים ותשעה נמי אי מקלע ליה מילתא ובטליניה לעשרים ותמניא עשרים ותשעה גופיה יו"ט הוא ואסור, הילכך לא אלימא דרב אשי לדחוייה לדר' יוחנן דקא פסיק הילכתא בהדיא כר' יוסי בדלא להתענאה מכלל דבדלא למספד כת"ק סבירא ליה, הילכך כולן אסורים לפניהם ומותרין לאחריהם והאידנא בטלה מגילת תענית לבר מחנוכה ופורים והן עצמן אסורין בין בהספד בין בתענית והוא הדין לבני חמיסר בארביסר ובני ארביסר בחמיסר כדרבא דאמר [מגילה ה' ע"ב] לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה ולאחריהם מותרים בין בהספד בין בתענית כדר' יוחנן ולפניהם אסורים בתענית ומותרים בהספד כרב אשי דאמר כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר והוא הדין של לפניו ואע"ג דלא קיימא לן כוותיה בשלאחריו בשלפניו מיהת נקטינן כוותיה. ואם תשאל מאחר שאסור בתענית לפניהם על מה נהגו העם להתענות בי"ג יש להשיב אתיא כההיא דאמר רב אשי [ר"ה י"ט ע"א] גדליה בן אחיקם דברי קבלה הוא ודברי קבלה כדברי תורה ודברי תורה אין צריכין חיזוק, הכא נמי בני ארביסר דברי קבלה נינהו ומותרים לפניהם שהוא יום י"ג ולא נאסר יום י"ג בתענית אלא לבני כרכין שאין אסורין בארביסר מן הכתוב במגילת אסתר אלא מן הכתוב במגילת תענית, כדרבא דאמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה והוו להו דברי סופרים שצריכים חיזוק, ולפיכך בני חמיסר אסורים בשלשה עשר ובני ארביסר מותרים. ואלו ואלו מותרים באחד עשר ובשנים עשר כדתנן [מגילה ה' ע"א] אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרים בהספד ובתענית. ויש שסוברים לומר דהאידנא בטלה מגילת תענית בר מחנוכה ופורים שלא בטלו הם עצמם אבל לפניהם ולאחריהם הכל בטלו ואפילו חנוכה ופורים, ואי אפשר להעמידה דהא רב הונא דאמר בטלה ור' יוסי נמי אית ליה בטלה מגילת תענית, כדגרסינן בפרק ד' ראשי שנים הם [י"ח ע"ב], ורב גופיה קא פסיק במסכת תענית [י"ח ע"א] הלכה כר' יוסי לפניו ולאחריו, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון. ופורים מותר בעשיית מלאכה, והיכא דנהגו בו איסור אסור ומשמתינן ליה כעובדא דרב [מגילה ה' ע"ב] דלטייה לההוא דזרע כיתנא. ואם נטיעה של שמחה היא מותרת בכל מקום זה כתב הרז"ה ז"ל. ורבינו ש"צ כתב, הבו דלא להוסיף עלה דקיימא לן [תענית שם] כרשב"ג דאמר מה תלמוד לומר בהון בהון שני פעמים לומר הם אסורים לפניהם ולאחריהם מותרין ואמר שמואל הלכה כרשב"ג, ואע"ג דפליגי עליה רב ור' יוחנן כיון דהשתא לבטולה למגילת תענית מימנו רבנן, בדין עלינו לומר שאע"פ שלא בטלו חנוכה ופורים לפניהם ולאחריהם בטלו והלכה כדברי המיקל דלקולא אזלינן בכל הכתוב במגילת תענית, ומה שנהגו להתענות בי"ג מותר הוא על פי מה שאמרנו ואפילו למאן דאמר לפניהם אסור בזה מותר, משום די"ג יום ניקנור הוא ולא נאסר בב"ד של ראשונים משום פורים אלא משום יום ניקנור וכיון שעמדו ב"ד שלאחריהם ובטלו מגילת תענית ובטל יום ניקנור אין אנו אוסרים אותו בשביל יום שלפני פורים. וזה מפורש בהדיא במסכת תענית [שם] יום טוריינוס בטולי בטלוה ואקשינן ותיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני ניקנור אמר רב אשי השתא איהו גופיה בטלוה משום יום שלפני ניקנור ניקום ונגזור עליה אבל בימי רבותינו לא היו מתענים בי"ג כדאמרינן בפ"ב דתענית [שאסור בהספד ותענית] שהוא יום ניקנור. עוד ראיתי במסכת סופרים פרק י"ז [ה"ד] לפורים ג' ימי הצום אין מתענין רצופין אלא פרודין שני וחמישי ושני ורבותינו שבארץ ישראל נהגו להתענות אחר הפורים מפני ניקנור וחביריו, ועוד שמאחרין בפורענות ואין מקדימין. ובירושלמי [תענית פ"ב הי"ב] הקשו על י"ג למה אסרוהו משום יום ניקנור שהרי הוא עצמו היה דינו שיהא אסור משום י"ד וכן על (י"ז) [ט"ז] שהוא יום שור ירושלים הקשו שהרי הוא עצמו היה אסור משום ט"ו.
